על השכונה - 'בית דוד'

'בית דוד' הוא אחד המבנים הראשונים שנבנו בתקופת 'היציאה מהחומות', והוא נשתמר בשלמותו כדגם לחצר ירושלמית טיפוסית. דרכו ניתן ללמוד על הווי החיים של יהודי ירושלים במאות שנים האחרונות. היה זה בראש השנה תרל"ג (1872) ר' יוסף רבלין, ממייסדי 'נחלת שבעה', נשא דרשה נרגשת בבית הכנסת של שכונתו, ובה קרא ליהודי ירושלים לצאת ולבנות שכונות חדשות. בין המאזינים היה ר' דוד רייז מפולין, יהודי אמיד חשוך ילדים שרצה להשאיר לו שם וזכר. הוא קם ונדב סכום כסף גדול שאיפשר את הקמת הקומה הראשונה של המבנה, השכונה נקראת על שמו: 'בית דוד'. בכסף שתרם הוקמו עשר דירות כבתי-הקדש למגורים. הדירות נבנו סביב חצר ריבועית סגורה ובאמצעה בורות מים משותפים. השכונה הזעירה עמדה מבודדת באיזור חשוף. מפחד שודדים נסגרו שעריה עם השקיעה ואנשיה לא יצאו ממנה עד עלות השחר. שכונה זו היוותה 'גשר' בין שכונת 'נחלת שבעה' ובין שכונת 'מאה שערים' שהוקמה כשנתיים לאחר מכן.

בשנת תרס"ב (1902) נבנה בקומה השניה באגף המזרחי, משכן עבור 'הועד הכללי-כנסת ישראל', הועד היה אחראי על 'כספי החלוקה' ובניית השכונות החדשות מחוץ לחומות.

בשנת תרפ"א (1921) נבנה בקומה השניה בשלושת האגפים הנותרים, ביתו של הרב קוק. לבית כניסה נפרדת וחצר מיוחדת. הרב קוק נכנס לגור בבית זה בשנת תרפ"ג (1923) והתגורר בו עד סוף חייו.

 מבנה הבית

הכניסה לבית הרב מזכירה בצורתה את מבנה חומות ירושלים, מעל הכניסה טבלת אבן ועליה חקוק שמו של הנדבן אהרון הרי פישל שמימן את בניית הבית לרב. חצר בית הרב עטורה משני צדדיה בעצים גבוהים, וממנה עולים במעלה המדרגות, ונכנסים לפרוזדור הבית. משמאל: האגף הצפוני- מערבי שנבנה למגורי הרב ומשפחתו וכיום באיזור זה קיימים המרכז התיעודי, המרכז הפדגוגי ומשרדי בית הרב.

ומימין: האגף הדרומי, שבתקופת הרב שימש לאיזור קבלת קהל, ללימוד ולישיבת מרכז הרב וכיום משמש אגף זה כ"מרכז מבקרים", האיזור שומר ובחדרים השונים ניתן לראות מוצגים אוטנטים רבים מתקופת הרב.

על אף שבית הרב חולק לכאורה ל2 אגפים הפרטי והציבורי, תלמידי הישיבה מאותם ימים מספרים שלא הייתה הפרדה בין האגפים, והם הוו חטיבה אחת.

 חדר הרב

בחדר זה למד הרב, ובו קיבל את הרבים אשר באו אליו לשיחות בענייני הציבור והיחיד. כאן גם כתב את רוב כתביו ההלכתיים  ואת דברי הגותו. בחדר זה נמצאים גם רהיטים ופריטים מקוריים אשר שימשו את הרב.

חדר האורחים

אולם זה היה הטרקלין ובו נתקבלו אורחיו הרבים של הרב.  היו אלו רבנים ואנשי רוח, שרים, אישי ציבור ומנהיגי התנועות הציוניות. יהודים ושאינם יהודים.

בחדר זה נתקיימה גם ‘הסעודה השלישית’ מידי שבת בשבתו. בסעודה זו נשא הרב דברי תורה עמוקים ומופלאים, לפני קהל רב ומגוון שבא לשמעו. רהיטים ופריטים רבים בחדר זה נשתמרו מתקופת הרב.

מאוחר יותר, בשנת תשי”ב (1952) כאשר בנו של הרב קוק, הרב צבי יהודה, עמד בראש ישיבת ‘מרכז הרב’, שימש חדר זה לאולם הלימוד של הישיבה, ומאוחר יותר , עם ריבוי התלמידים, עברה הישיבה לאולם בית המדרש.

חדר התערוכה

חדר זה שימש כספרייה שבו היו הספרים הפרטיים של הרב, והבסיס לבפריית ישיבת מרכז הרב. בימים של עומס מתפללים, כגון בחגים שימש החדר כעזרת נשים לאולם בית הכנסת - הנמצא בחדר הבא. כיום נמצאת בחדר זה תערוכה המציגה באופן בסיסי - באמצעות תמונות ומסמכים שונים, את חיי הרב ופועלו.

בית המדרש

אולם זה שימש כבית כנסת וכבית המדרש של ישיבת מרכז הרב.. בשנת תרפ”ד (1924) ייסד הרב בביתו את ישיבת מרכז הרב, בין חידושיה העיקרים של הישיבה היתה ההוראה בשפה העברית שבה למדו ולימדו, וכן, נוספו בה לימודי תנ”ך, הגות ומחשבה. מאוחר יותר בשנת תשכ”ד (1964) נחנך בית חדש לישיבה בשכונת ‘קרית משה’ בירושלים, ושם היא שוכנת עד היום. באולם זה הייתה תחילת דרכה של ישיבת ‘מרכז הרב’, ופה נתן הרב את שיעוריו ושיחותיו לפני תלמידים רבים וקהל שומעים מגוון. גם בחדר זה רב הריהוט הוא מקורי מתקופת הרב.